טריפלונמיד

טריפלונומיד (אובג'יו, סאנופי ג'נזיים) מול דימתיל פומאראט (טקפידרה, ביוג'ן) לטיפול בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית

מחקר ה-Teri-RADAR, אשר בוצע בעולם האמיתי, עסק בהשוואת היעילות של טריפלונומיד (אובג'יו) ודימתיל פומאראט (טקפידרה)  לטיפול בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית

מטרת מחקר זה הייתה להשוות את היעילות של טריפלונומיד (Teriflunomide) ודימתיל פומאראט (Dimethyl Fumarate-DMF) בחולים עם טרשת נפוצה התקפית על בסיס נתונים רטרוספקטיבים שנאספו בעולם האמיתי במסגרת מחקר הפאזה 4 - Teri-RADAR. נכון להיום לא בוצעו מחקרים קליניים אשר השוו "ראש בראש" את היעילות והבטיחות של טריפלונומיד ודימתיל פומאראט. טריפלונמיד הינה תרופה אימונומודולטורית, פומית, הניטלת פעם ביום ואשר אושרה לראשונה בארה"ב בשנת 2013. נכון להיום כ-80,000 חולים טופלו בתרופה זו.

מחקר ה-Teri-RADAR הינו מחקר פאזה 4, רטרוספקטיבי אשר בוצע בחמישה מרכזי טרשת נפוצה בארה"ב. מטופלים אשר קיבלו דימתיל פומאראט הותאמו על פי גיל למטופלים שקיבלו טריפלונמיד (±3 שנים). כלל משתתפי המחקר היו בגילאי 18-65 ונטלו טריפלונמיד במינון 14 מ"ג פעם ביום או דימתיל פומאראט במינון 240 מ"ג פעמיים ביום במשך שלושה חודשים או יותר. במחקר השתתפו 100 מטופלים כאשר מתוכם 50 קיבלו טריפלונמיד ו-50 קיבלו דימתיל פומאראט. מאפיינים דמוגרפיים ומאפייני הבסיס של המחלה בשתי הקבוצות היו דומים.

התוצא העיקרי שנבדק היה שיעור המטופלים עם נגעים חדשים או גדלים ב-T2 בבדיקת MRI ו/או שיעור המטופלים עם נגעים העוברים האדרה עם גדוליניום ב-T1.

החוקרים מצאו כי שיעור המטופלים עם נגעים חדשים או גדלים ב-T2 ו/או שיעור המטופלים עם נגעים העוברים האדרה עם גדוליניום ב-T1 היה נמוך מספרית בקבוצת הטריפלונמיד (30% לעומת 40%) אך הבדל זה לא נמצא מובהק סטטיסטית (יחס סיכויים- 0.62, רווח בר-סמך 95%- 0.26-1.47; p=0.28). עם זאת, השינוי השנתי בשיעור הנפח המוחי הכולל (annualized pathological percent whole brain volume change) היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית בקבוצת הטריפלונמיד לעומת קבוצת הדימתיל פומאראט (שינוי ממוצע -0.2 לעומת -0.5; שינוי חציוני -0.1 לעומת -0.5; p=0.02).

בפרסומים קודמים הוצע כי ייתכן ואובדן נפח מוח שנתי ממוצע של 0.4% עלול לייצג סף פתולוגי בחולי טרשת נפוצה. במחקר הנוכחי - פחות מטופלים בקבוצת הטריפנלומיד עברו סף זה (25.9% לעומת 58.6%; p=0.01). השינוי השנתי בשיעור נפח החדרים הלטרליים היה קטן בקבוצת הטריפלונמיד, אך לא באופן מובהק סטטיסטית, (שינוי ממוצע 1.5% לעומת 2.3%; שינוי חציוני 1.2% לעומת 3%; p=0.287).

בהיבט תוצאים קליניים, בהשוואה לתקופה הקודמת לטיפול נצפתה ירידה קלה במספר ההתקפים השנתיים (annualized relapse rate-ARR) בקבוצת הטריפלונמיד (מ-0.274 ל-0.209) ועלייה קלה ב-ARR בקבוצת הוודימתיל פומאראט (0.083-0.119). כמו כן, תוצאות המעקב במדדי ה EDSSי(Expanded Disability Status Scale) הממוצעים היו 3.1  עבור קבוצת הטריפלונמיד ו-3.2 עבור קבוצת הדימתיל פומאראט. (סטיית תקן של 1.8 בשניהם). שיעור החולים עם NEDAי(no evidence of disease activity) היה דומה בשתי הקבוצות (46%).

תופעות לוואי דווחו על ידי 24% ו-28% מהמטופלים בקבוצת הטריפלונמיד וה-DMF, בהתאמה. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר היו שלשול ותגובה עורית בקבוצת הטריפלונמיד ופריחה בקבוצת הדימתיל פומאראט.

נושאים קשורים:  טריפלונמיד,  DMF,  Teri-RADAR,  יעילות,  אובג'יו,  טקפידרה,  מחקרים
תגובות