גורמי סיכון לתמותה ואשפוז בחולי סקלרודרמה הנמצאים בסיכון ליתר לחץ דם ריאתי

מחקר זה שאף לזהות גורמי סיכון לתמותה ואשפוז על רקע תחלואה קרדיופולמונרית במטופלים עם סיכון ליתר לחץ דם ריאתי (יל"ד ריאתי) שהשתתפו במחקר PHAROS, מחקר עוקבה פרוספקטיבי שחקר את המהלך הטבעי של יל"ד ריאתי בחולי סקלרודרמה (Systemic Sclerosis – SSc).

האוכלוסיה שנמצאת בסיכון ליל"ד ריאתי הוגדרה בעזרת המאפיינים הבאים – לחץ סיסטולי בעורקים הריאתיים שגדול מ-40 ממ"כ, DLCO הקטן מ-55% מהצפוי או יחס באחוזים של FVC/DLCO הגדול מ-1.6. מאפיינים קליניים הוערכו כמנבאים לאשפוז ותמותה בין 2005-2014. נעשה שימוש במודל Cox proportional hazards בהם המידע צונזר בזמן קביעת אבחנה של יל"ד ריאתי או בזמן הביקור האחרון ותוקנו לגיל, מין, גזע ומשך מחלה.

מתוך 236 חולים בסיכון שהיו במעקב למשך חציוני של 4 שנים (טווח שבין 0.4-8.5 שנים), 35 פיתחו יל"ד ריאתי לאחר תחילת השתתפותם במחקר. מקרב החולים בסיכון, תמותה גבוהה יותר נראתה בקרב גברים, %DLCO נמוך, ירידת סטורציה בזמן מאמץ, אנמיה, ציון לא תקין במדד דיספנאה, ותפליט פריקרדיאלי בתחילת המחקר. הסיכון לאשפוז על רקע קרדיווסקולרי היה קשור בציון לא תקין במדידת דיספנאה ותפליט פריקרדיאלי, אך חולי יל"ד ריאתי עם DLCO הקטן מ-50 אחוז היו בעלי הסיכון הכי גבוה לאשפוזים על רקע קרדיופולמונרי.

מקור: 

Hsu V.M et al (2019). The Journal of Rheumatology February 2019, 46 (2) 176-183;