פגיעה בשכרם של רופאים בארה"ב על רקע המעבר לטלה-רפואה

גם זה קורה בימים אלה בארה"ב: לא די בכך שהיא נאבקת עם מגיפת הקורונה, תוך עלייה יומיומית במספר החולים המגיעים לבתי חולים ומספר הולך וגדל של מתים מסיבוכי המחלה, לצד טענות מוכרות על מחסור בציוד מיגון עבור הרופאים המטפלים, הסכנות האישיות שעימן הם מתמודדים, מחסור בתרופות ובציוד רפואי – עתה מוצאים עצמם הרופאים בחזית חדשה: מאבק במעסיקים שלהם המאלצים אותם להשתמש בטכנולוגיית הטלה-רפואה במקום לפגוש חולים פנים אל פנים, אבל מנסים שלא לשלם לרופאים בעד שירות מסוג זה.

השימוש בטלה-רפואה, ייעוץ מרחוק וגם אבחונים שנעשים באמצעות מערכות תקשורת מקוונת ודיגיטליות, זינק במהירות ובהיקף דרמטי בארה"ב בהשוואה לימים שלפני משבר הקורונה. אלא שהגורמים המבטחים טוענים שאין מדובר ב"ביקור של פציינט אצל הרופא שלו" ולכן אין השירות הזה זהה לביקור הרגיל והתגמול על כך חייב להיות מופחת.

היו גם מעסיקים שניסו למנוע תגמול רופאים בעד השירותים הניתנים בטלה-רפואה בנימוק שמדובר בסך הכל במתן מידע ולא באמת בטיפול רפואי וכי המטופלים שנדרשים להישאר בבתים, בסך הכל מטלפנים לרופא ומתייעצים עימו ואין הדבר דומה למתן טיפול רפואי רגיל. יש מעסיקים הטוענים שלרוב אין אלה בגדר שירותים הכרחיים.

נכון להיום, אין מדיניות אחידה בנושא הזה בארה"ב גם משום שאיננו נכלל בתכניות הביטוחים הרפואיים שנמכרים בה. את המצב הזה מנצלים ארגונים שהם ספקי שירותי בריאות.

ד"ר טוד מאלטיז (Todd Maltese), המנהל מרפאה נוירולוגית ולרפואת שינה ומקבל מטופלים הנשלחים אליו משלושה ספקי שירותי בריאות בלונג איילנד, אמר השבוע לכלי תקשורת מקומי, שהעניין מביך ואין סטנדרט מחייב כיצד להתייחס לשירותים הניתנים באופן מקוון וכיצד על הרופא להיות מתוגמל על כך.

הרופאים שמנסים להתארגן לצורך מאבק שיכיר בכך ששירותי טלה-רפואה זהים לביקורים במרפאות לצורך תגמול מלא, פנו כבר לראשי הגופים הגדולים המספקים שירותי רפואה ציבוריים, "מדיקייר" ו"מדיקאייד". האחרונים היו מוכנים עד כה לתגמל את הרופאים בעד "ביקורים וירטואליים" באופן חלקי ולא מלא, כשווה ערך לביקור שבו המבוטח-המטופל מגיע פיזית למרפאת הרופא.

"ביקור פיזי במרפאה נמשך בממוצע עשר דקות בעוד ששיחה עם מטופל באופן מקוון נמשכת הרבה פחות", היתה אחת הטענות. זאת, בעוד הרופאים טוענים שהם מוצאים עצמם עתה מקדישים יותר מזמנם בכל "ביקור וירטואלי" וגם מתעסקים יותר מדי זמן בתוכנות, בציוד שרכשו ובקווי התקשורת עצמם, לא אחת בתמיכה טכנית ובייעוץ עם מומחה בטכנולוגיית המידע, כהכנה מוקדמת שנמשכת לפעמים חצי שעה ועד שעה לקראת כל ביקור של מטופל במתכונת טלה-רפואה, ועל כך אין מפצים אותם בטיעון שאין זה נחשב "זמן עבודה" של הרופא.

כמו כן, יש רופאים שנאלצים, לפני צ'ט או שיחת וידיאו עם המטופל, להקדיש לו מזמנם היקר כדי להדריכו כיצד עליו לקיים את השיחה ומה לעשות במהלך "הטיפול": "לא כולם בני 20. רבים מבוגרים ללא ידע מספיק במחשבים ובטכנולוגיית התקשורת החדישה, שאינם מתמצאים בנבכי התקשורת הניידת. כשמקדישים זמן רב למטופלים אלה, לא נשאר זמן לאחרים במהלך יום עבודה עמוס", התלוננו הרופאים.

"נוצר מצב שמתגמלים אותנו רק על 80% מיום העבודה הרגיל שלנו לעומת תגמול מלא אילו היינו רואים אותם מטופלים פנים אל פנים", סיפר ד"ר ארתורו גואררו, אנדוקרינולוג מומחה לסוכרת מסן אנטוניו, טקסס. רופא אחר גילה שיתוגמל רק ב-70% משכרו היומי הרגיל.

היו גם ארגונים שהבטיחו תחילה לתגמל את הרופאים שפועלים במתכונת טלה-רפואה באופן מלא כמו עבור כל ביקור במרפאה, אולם אחר כך חזרו בהם ופיצו את הרופאים באופן חלקי תוך שהם משתמשים בהסברים מפותלים כדי להצדיק זאת.

הרופאים טוענים שאין הנחיות ברורות וחד משמעיות בכל הנוגע לפעילות בטלה-רפואה ולתגמול שהם זכאים לו כעובדים בעד מתן שירותים במתכונת זאת. בכמה מדינות בארה"ב מנסות עתה הרשויות המקומיות להתערב להסדרת הנושא עד שתהיה התערבות ברמה הפדרלית, אלא שזו מתאחרת.