מגזין

פלורונה, תרבות ופוליטיקה

פרופ' מוטי רביד מציג סיכום זמני של ניהול משבר הקורונה בארץ: ההתנהלות הכושלת של הממשלה ומוסדותיה משתקפת בשטח, הבלגאן חוגג והעתיד בערפל. "נותר לנו", הוא כותב, "להמתין לנס מנס ציונה"

"בארצות רבות נמצאה הדרך לחיות עם המגיפה ולהמתין לחיסון מבלי לפרק את החברה לגורמים ומבלי לחנוק את הכלכל"ה. צילום: אבשלום ששוני/ פלאש 90

הקורונה התדפקה על דלתנו בשלהי החורף האחרון, כאשר אחרוני חולי השפעת כבר החלימו. היו מומחים מטעם עצמם שראו בקורונה המשך לשפעת אך המציאות העירה מהר מאוד את כל האופטימיסטים משנת החורף וציירה תמונה ברורה למדי לכל מי שרצה לראות.

ההבדל בין שפעת לקורונה מתמצה בשתי תכונות עיקריות: לקורונה יכולת הדבקה פי שניים משפעת ושיעור תמותה פי חמישה. עדיין, ב-98% מהנדבקים, המחלה היא אוליגוסימפטומטית וחולפת מבלי להותיר תופעות לטווח הארוך. אולם, גם 2% מתוך החולים מצטברים למספרים משמעותיים של חולים קשים ונפטרים.

בעת כתיבת שורות אלו מספר המתים מקורונה מתקרב למספר חללי מלחמת יום הכיפורים. במדינה מקדשת חיים כמו ישראל, זהו מספר גדול מאוד ועדיין איננו רואים את האור בקצה המנהרה ואין ביטחון ששיא המגיפה מאחורינו. כיוון שבחורף הקרוב אנו צפויים לקורונה ושפעת (Flu) גם יחד, לעתים תוך קושי ראשוני להבדיל ביניהן, משרד הבריאות אימץ את המונח "פלורונה", הכולל את שתיהן.

כבר כיום ברור מאוד כי השתלטות על המגיפה נותרה בגדר חלום רחוק. השיח השתנה משליטה להכלה. כלומר, לא נוכל למגר את הקורונה לכן יש להתרגל לחיות עימה, לצמצם נזקים, ללמוד אין מקיימים חיי כלכלה, חינוך, רפואה וחברה כאשר המחלה עדיין בשטח וגובה קורבנות.

ראש הממשלה והממשלה המנופחת שהוא מנהל לא מצאו עד היום דרך להתעלות מעל למספר האינסופי של ניגודי העניינים והמריבות ביניהם, האינטרסים האישיים, המפלגתיים והסקטוריאליים ולרכז מאמץ לתכנן את המשך חיי תושבי המדינה בעת המגיפה

בתחום זה, של ניהול המשבר ותכנון החיים בנוכחות מתמשכת של המגיפה, מדינת ישראל נחלה, עד כה, כישלון ענק. ראש הממשלה והממשלה המנופחת שהוא מנהל לא מצאו עד היום דרך להתעלות מעל למספר האינסופי של ניגודי העניינים והמריבות ביניהם, האינטרסים האישיים, המפלגתיים והסקטוריאליים ולרכז מאמץ לתכנן את המשך חיי תושבי המדינה תוך כדי הימשכות המגיפה.

הנזקים הישירים לבריאות הנגרמים כתוצאה מתחלואה בקורונה, ככל שהם חמורים לכל מי שנפגע, הרי בקנה מידה לאומי הם שוליים יחסית לנזק הכלכלי והנזק לטווח הקצר והארוך הנגרם לדור שלם של ילדים ובני נוער. לילדים ולנוער אבדה שנה לפחות אך מעבר לכך נגרם להם נזק נפשי בלתי מבוטל שבחלקם יתבטא בפגיעה באיכות חייהם ובהישגיהם.

המערך האפידמיולוגי שהוקם באיחור רב לא יענה על הצרכים כיוון שזרימת המידע נותרה איטית ומסורבלת. למרות החודשים שחלפו מהגל הראשון, לא הוקמה תשתית של בדיקות מהירות שיאפשרו לאתר נדבקים לפני שהם הספיקו להדביק אחרים

העיקרון הבסיסי של ניהול מגיפה מחייב אמצעים ומתודולוגיה לקבלת מידע מרבי בזמן הקצר ביותר על מוקדי הדבקה ותבניות התפשטות המחלה, כדי לאפשר נקיטת האמצעים הדרושים לצמצום אפשרויות ההדבקה תוך פגיעה מצומצמת ככל האפשר במרקם החיים ובכלכלה. אלו אמנם סיסמאות שיש למלא בתוכן אך מראשית המגיפה ועד היום לא ניכר מאמץ מכוון של הממשלה כדי להגיע למטרות אלו.

עד היום, מרגע שמתבצעת בדיקה, חולפות שתי יממות עד שהנבדק יודע אם הוא חולה. כיון שרוב הנדבקים מרגישים טוב וממשיכים בחייהם ובפעילותם לאחר שנבדקו, הרי חולים רבים, במיוחד צעירים, מדביקים עוד אנשים כיוון שאינם יודעים שהם חולים. די בכישלון זה בלבד כדי לטרפד כל ניסיון לצמצם הדבקה.

לכן, לאחר הסגר הראשון התרחשה עלייה אקספוננציאלית בשיעורי ההדבקה עד שהיה הכרח בסגר שני. הסגר הוא אמצעי יעיל לצמצום אפשרויות מגע בין אנשים ולכן שיעורי ההדבקה קטנים במהירות. לאחר פתיחת המשק, ככל שתתרחב, שיעורי ההדבקה יחזרו ויעלו כיוון שעד היום אין מערך בדיקות המספק מידע מיידי על הנדבקים.

בכל יום מתפרסמים נתונים על מספר הנדבקים החדשים, שיעור החיוביים מבין הנבדקים וכן נתונים חלקיים על הפיזור הגיאוגרפי של הנדבקים. הנתונים נשמעים כאמינים ואמורים לשמש מסד לקבלת החלטות. למעשה, הנתונים הם חלקיים בלבד כיוון שמספר הבדיקות משתנה מיום ליום, הבדיקות אינן אקראיות, התוצאות תלויות, במידה רבה, בנכונות האנשים ללכת ולהיבדק. במגזר הערבי ובמידה רבה גם במגזר החרדי קיימת נטייה ברורה של אנשים המרגישים רע להימנע מלהיבדק, כך שמתקבלים נתוני הדבקה אופטימיים-שגויים.

הלחצים הפוליטיים המופעלים על מקבלי ההחלטות גורמים להשוואת האמצעים על בסיס ארצי ואז, כמובן, באזורים רבים ההגבלות חונקות את המשק ואינן חיוניות למניעת הדבקה ובאזורים אחרים, אותן ההגבלות אינן מספיקות כדי לצמצם הדבקה

תהליכי קבלת ההחלטות, הן בקבינט הקורונה הממשלתי והן במוקדי החלטות במשרדי ממשלה, מושפעים משלל גורמים, מלבד נתוני התחלואה וניתוח דרכי ההדבקה. הבעיה המרכזית היא המחסום לפעול לפי נתונים. עד היום הממשלה לא הצליחה לנקוט באמצעים סלקטיביים המותאמים לנתוני הרכב אוכלוסיה, מאפיינים דמוגרפיים, צפיפות ותעסוקה יחד עם נתוני תחלואה. הלחצים הפוליטיים המופעלים על מקבלי ההחלטות גורמים להשוואת האמצעים על בסיס ארצי ואז, כמובן, באזורים רבים ההגבלות חונקות את המשק ואינן חיוניות למניעת הדבקה ובאזורים אחרים, אותן ההגבלות אינן מספיקות כדי לצמצם הדבקה.

גם שיתוף פעולה מירבי של האוכלוסיה לא די בו כדי לבלום את המשך העלייה במספר החולים לאחר פתיחת המשק.

הפתיחה המאוד מוגבלת בתחילת אוקטובר כבר הביאה לעלייה בשיעור ההדבקה. אמנם עדיין, נכון לכתיבת שורות אלו, ה-R המפורסם נותר נמוך מ-1, אך הוא כבר במגמת עלייה, עוד לפני פתיחה חלקית של מערכת החינוך הכללית.

אמנם הוקם, באיחור ענק, מרכז לתחקירים לאיתור מקרי מגע של חולים, אולם גם אם יהיה מקצועי ויעיל (והוא עדיין רחוק מכך) המערך האפידמיולוגי לא יענה על הצרכים כיוון שזרימת המידע נותרה איטית ומסורבלת. למרות החודשים שחלפו מהגל הראשון, לא הוקמה תשתית של בדיקות מהירות שיאפשרו לאתר נדבקים לפני שהם הספיקו להדביק אחרים.

קשה לקבל כי מה שהשיגו הדנים והנורווגים, האוסטרים והניו זילנדים שלא להזכיר את דרום קוריאה וטייוואן, הישראלים אינם יכולים להשיג

דוברי הממשלה מדגישים את ההצלחה היחסית שלנו לעומת ארצות אירופה, ארה"ב וחלקים מדרום אמריקה. נכון, יש יותר גרוע אבל יש גם הרבה יותר טוב - ארצות רבות שאינן בחדשות כיוון ששיעורי התחלואה בהן נמוכים ונמצאה בהן הדרך לחיות עם המגיפה ולהמתין לחיסון מבלי לפרק את החברה לגורמים ומבלי לחנוק את הכלכלה.

מבחינת הרכב האוכלוסיה, שיעור האוריינות הגבוה אצלנו והגישה המסורתית של אחריות הדדית והערך המיוחס לחיי אדם, היינו אמורים ליישר קו עם המוצלחות שבמדינות. קשה לקבל כי מה שהשיגו הדנים והנורווגים, האוסטרים והניו זילנדים שלא להזכיר את דרום קוריאה וטייוואן, הישראלים אינם יכולים להשיג. העדר משמעת אישית, הנתפש אצלנו כביטוי לחופש אישי, תרבות ה"סמוך", שהיא צידה השני והפחות אטרקטיבי של היזמות והמקוריות הישראלית, היא הפעם בעוכרנו.

התמודדות עם מגיפה מחייבת משמעת של עדר, הקפדה על הנחיות הימנעות מעיגול פינות ומיישום השקפות אישיות או כיתתיות. כל אלה מנוגדים מאוד לאופי הישראלי. כדי ליצור אחידות ומשמעת מרצון, הציבור חייב להאמין למקבלי ההחלטות. כדי להאמין, על הציבור להשתכנע כי מקבלי ההחלטות מודרכים רק על ידי האינטרס הלאומי ונקיים משיקולים זרים.

אילו מילים יפות, חלום רחוק במציאות הישראלית. ככל שחולף הזמן, כך מידת האמון של הציבור במקבלי ההחלטות נשחקת ופוחתת. התחושה היא כי כל אחד לעצמו, כל ציבור לעצמו.

אובדן האמון ואובדן המשמעת מתנגשים עם הנטייה לריכוזיות של משרדי הממשלה השונים, במיוחד הדבר בולט במשרדי הבריאות והחינוך. לציבור יש תחושה כי השרים והנהלות המשרדים, ככל שהם מנותקים מהמציאות בשטח, כך הם שואפים לכפות את דעתם על השטח. התוצאה: עדיין לא מרי אזרחי של ממש אבל התרופפות המשמעת, קומבינות, התנהלות עצמאית והפרה מסיבית של ההנחיות.

התנהלות הממשלה ומוסדותיה משתקפת בשטח, הבלגאן חוגג והעתיד בערפל. נותר לנו להמתין לנס מנס ציונה.

נושאים קשורים:  פרופ' מוטי רביד,  קורונה,  ממשלת ישראל,  מגיפה,  חדשות
תגובות

האסון שאנו חווים מקורו קודם כל ולפני הכל בדרך קבלת ההחלטות- נטילת הסמכות מהגופים המקצועיים (מנכ"ל משרד הבריאות, רשות חירום לאומית וכו') אשר מתכוננים לתרחיש זה מאז שנת 2003 והעברתה לידי קבינט פוליטי. גם כיום, לאחר שהאסון הבריאותי והכלכלי ברור לכל, מסרב הקבינט הפוליטי הנ"ל ללמוד מניסיונן של מדינות אשר הצליחו הן למגר את המחלה והן לשמור על הכלכלה כמו ניו זילנד, טייוואן, סינגפור.

אנונימי/ת
06.11.2020, 18:30

אף פעם לא יהיה מצב בארץ כמו בסינגפור וכו׳ כישראלים עם משתולל, שסוע ולא ממושמע, אגויסטים ומורדים, בלי כבוד לאחרים ובלי ראש פתוח - זה המצב של היום. הממשלה תמיד בהתאם עם כולו. ולא יעזרו בדיקות מהירות כאף אחד לא ירצה להבדק. רוב האנשים מזלזלים עד שהמחלה מגיעה אליהם. צער , אך זה המציאות.

אנונימי/ת
07.11.2020, 12:30

כתבה "נחמדה"שמסכמת פחות או יותר את רוב הדברים שכבר ידועים ושניכתב ודובר עליהם ללא סוף משלל אנשיי מיקצוע שונים.
ואז כמובן שואלים.
איך לכל הרוחות מצליחים לשפר המצב?
על זה חייבים כעת לפעול בכל הכוח וללא כל הבדל בין המחנות והפלגים
השונים בחברה הישראלית.
מה שלצערי אין כל סיכוי שיקרה.

אנונימי/ת
08.11.2020, 14:49

יועיל כבודו להסביר מה הקשר שבין מספר חללי מלחמת יום הכיפורים למספר המתים עם/בגלל קורונה. אולי היתן להתנחם בכך שמספר מתי קורונה לא הגיע למספר חללי מלחמת העצמאות ורחוק ממספר הנספים בשואה. וזאת, בכל הכבוד, לא הביקורת היחידה על המאמר המגמתי (פוליטית) הזה.

h b
10.11.2020, 12:49

מה לעשות והבעיה היא פוליטית שכן, הפוליטיקאים לקחו לעצמם את ניהול הארוע, והנה התוצאה העגומה לפניך?