במסלול המטבולי האנאירובי, לקטט דהידרוגנאז (LDH) משחק תפקיד חשוב בהיפוקסיה, דלקת ונזק תאי, מה שהופך אותו לסמן ביולוגי פוטנציאלי להתקדמות של מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD). במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'International Journal of Chronic Obstructive Pulmonary Disease', מטרת החוקרים הייתה לבחון את הקשר בין רמות ה-LDH לבין תמותה מכל סיבה בקרב חולי COPD.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו מידע מתוך ה-US National Health and Nutrition Examination Surveys (NHANES) 2007-2012, וערכו אנליזה על משתתפים בני 20 ומעלה, אשר עברו בדיקות ספירומטריה והיו להם נתוני תמותה מתקופת המעקב. משתתפים חולי COPD חולקו לחמש קבוצות, על סמך רמות ה-LDH בסרום (59-111, 112-123, 124-135, 136-150 ו-151-344 יחידות/ליטר). החוקרים השתמשו באנליזת רגרסיית קוקס מרובת משתנים ו-smooth curve fitting על מנת להעריך האם רמות ה-LDH היו קשורות באופן בלתי תלוי עם תמותה על רקע COPD.
באנליזה נכללו בסך הכל 1,320 משתתפים, 64 מתוכם עם COPD בשלב III או IV, ו-541 עם COPD בשלב II. במהלך תקופת מעקב חציונית של 9.7 שנים, 252 (טווח בין רבעוני 7.8, 11.2) מתוך 1,320 המשתתפים נפטרו. רמת ה-LDH הממוצעת של החולים הייתה 132.5 יחידות/ליטר (סטיית תקן 27.0). נצפה קשר בצורת U בין רמות ה-LDH לבין תמותה מכל סיבה. מתחת ומעל לנקודת הפיתול (inflection point), שעמדה בערך על 110 יחידות/ליטר, נמצאו שיפועים שונים למתאם בין ה-LDH לבין תמותה מכל סיבה בחולי COPD. מתחת לסף, כל עלייה של סטיית תקן אחת ב-LDH הובילה לירידה של 68% בסיכון לתמותה מכל סיבה (יחס הסיכונים 0.32, רווח בר-סמך של 95% P=0.016 ; 0.13-0.81). לעומת זאת, מעל הסף, עלייה של סטיית תקן אחת ב-LDH האצה את הסיכון לתמותה מכל סיבה (יחס הסיכונים 1.23, רווח בר-סמך של 95% 1.08-1.41; P= 0.002).
לסיכום, החוקרים מצאו קשר בצורת U בין רמת ה-LDH לבין תמותה מכל סיבה בקרב חולי COPD. רמת LDH אופטימלית של כ-110 יחידות/ליטר נקשרה עם הסיכון הנמוך ביותר לתמותה מכל סיבה בחולים אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
