החמרה אקוטית של מחלת ריאות פיברוטית אדיופטית (Acute exacerbation of idiopathic pulmonary fibrosis, AE-IPF) גורמת לשרידות צפויה חציונית של 3 חודשים. השתלת ריאות הינה טיפול פוטנציאלי מציל חיים עבור AE-IPF. עם זאת, הידע הנוכחי בנוגע לתוצאי השתלות במהלך AE-IPF הינו מוגבל לכמה מחקרים רטרוספקטיביים קטנים, המדווחים רק על שרידות שנה אחת לאחר ההשתלה.
עוד בעניין דומה
אוכלוסיית המחקר כללה מטופלים עם IPF הרשומים להשתלת ריאה במוסד אחד בין השנים 2012 ו-2016. החוקרים אספו ציוני הקצאת ריאה, אשפוזים ונתוני שרידות. התוצא העיקרי היה שרידות בקרב מטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה לעומת AE-IPF.
מתוך 89 מטופלים עם IPF הרשומים להשתלת ריאה, 52 הושתלו במהלך IPF יציבה ו-37 אושפזו עקב AE-IPF. מתוך 37 מטופלים אלו, 9 מתו לפני ההשתלה ו-28 הושתלו במהלך AE-IPF.י50% מהמטופלים שהושתלו במהלך AE-IPF מתו תוך זמן מעקב ממוצע של 1.6 ± 1.2 שנים בהשוואה ל-12% מהמטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה שמתו תוך זמן מעקב ממוצע של 2.6 ± 1.2 שנים. עקומת השרידות קפלן-מאיר שנה לאחר ההשתלה ו-3 שנים עבור מטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה היו 94% ו-90% בהתאמה לעומת 71% ו-60% במטופלים שהושתלו במהלך AE-IPFי(p=0.0001). ציון הקצאת ריאה מעל 80 ניבא יחס סיכונים לתמותה במהלך 3 שנים של 5.7 לעומת ציון נמוך מ-80 (רווח בר-סמך 95%, 2.33-14.0; p<0.0005).
לסיכום, מטופלים עם IPF שהושתלו במהלך AE-IPF חוו תוצאות גרועות בשרידות לטווח הארוך והקצר בהשוואה למטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה. מטופלים עם AE-IPF וציון הקצאת ריאה גבוה מאוד עשויים לא לחוות את היתרונות השרידותיים הצפויים מהשתלת ריאות.
מקור: