החולים במחלת ריאות חסימתית כרונית (Chronic Obstructive Pulmonary Disease – COPD) סובלים מעומס סימפטומתי משמעותי, וזאת למרות טיפול רפואי מקסימלי. יחד עם זאת, מעטים הם אלו אשר מופנים לקבלת טיפול פליאטיבי נלווה.
עוד בעניין דומה
במחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Palliative Care ביקשו החוקרים להעריך את שכיחות השימוש וההשפעה של טיפול תומך על מיקום תמותת המטופלים. נוסף לכך, ביקשו החוקרים לזהות משתנים קליניים הקשורים בקבלת טיפול פליאטיבי.
מחקר זה נערך במתכונת של מחקר רטרוספקטיבי. המידע נאסף מסקירת רישומים רפואיים ממערכות VA Western New York Healthcare ובהסתמך על הגדרת COPD על פי ICD 9/10. הרישומים בוצעו בשנים 2010-2016.
תוצאות המחקר הדגימו ש-0.5-2% מהמטופלים החיים קיבלו טיפול פליאטיבי, זאת עם עלייה משמעותית בעת המוות (6%). דיפוזיה ירודה לפחמן חד-חמצני (Diffusion Capacity for Carbon Monoxide – DLCO) המצביעה על רמת נפחת מוגברת, נמצא קשור בקבלת טיפול פליאטיבי, וזאת באופן בלתי תלוי לחומרת מחלות רקע אחרות וגיל המטופלים. טיפול פליאטיבי במסגרת מרפאות חוץ הודגם כקשור לקבלת טיפול תומך ארוך יותר (P = 0.003) ולתמותה במסגרת ביתית. כמו כן, טיפול במרפאות חוץ נמצא כבעל קשר לחומרת חסימת דרכי האוויר (על פי מדד של הנפח המרבי הננשף בשנייה הראשונה - Forced Expiratory Volume in 1 second – FEV1%). מאידך, נמצא קשר בין קבלת טיפול במסגרת של אשפוז לבין שכיחות גבוה יותר של התלקחויות המחלה. לבסוף, חולי COPD אשר לא קיבלו טיפול פליאטיבי כלל נמצאו כבעלי חומרה גדולה יותר של מחלות רקע, FEV1% זהה, פחות התלקחויות ו-DLCO גדול יותר.
מחקר זה היווה את תחילת הדרך בהגדרת היתרונות של טיפול פליאטיבי בחולי COPD מתקדמת. תוצאות מחקר זה הדגימו את שכיחות השימוש הנמוכה בטיפול תומך בשנים שלפני המוות. תקופה זו, מהווה זמן בו טיפול שכזה יכול להיות בעל השפעה חיובית על איכות חיי המטופלים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
